הגשות אחרונות תחת חוק רישום הסוכנים הזרים של ארצות הברית (FARA) חשפו קמפיין משפיענים בשם “פרויקט אסתר”, שמומן על ידי משרד החוץ הישראלי. מסמכים שהוגשו על ידי Bridges Partners LLC ב-26 בספטמבר 2025 מפרטים חוזים שהועברו דרך Havas Media Group Germany כדי לערב משפיעני מדיה חברתית בפרסום תוכן פרו-ישראלי שמכוון לקהלים בארצות הברית וברחבי העולם. התקציב שנחשף מסתכם בכ-900,000 דולר מחודש יוני עד נובמבר 2025, תומך ב-14–18 משפיענים שהפיקו 75–90 פוסטים, כאשר אנליסטים מעריכים כי עלות לכל פוסט היא 6,000–7,000 דולר.
בעוד שהגשות אלו עומדות בדרישת השקיפות של FARA עבור Bridges Partners כסוכן הראשי, הן מדגישות סיכונים מצטברים: התחייבויות אישיות של משפיענים לא רשומים, חובות אכיפת הפלטפורמות תחת חוקי הפרסום, והתחייבויות מס חוצות גבולות. המקרה מדגים כיצד פעולות השפעה דיגיטליות מאתגרות חוקים מהמאה העשרים באמצע עידן של הגברה אלגוריתמית.
FARA (22 U.S.C. § 611 ואילך) - שנוסח במקור כדי לחשוף תעמולה נאצית - מחייב רישום של כל מי שפועל “בפקודה, בבקשה, או תחת כיוון או שליטה” של גורם זר כדי לעצב מדיניות או דעה ציבורית בארצות הברית. המגישים חייבים לחשוף פעילויות, כספים וחומרים שהופצו, עם עדכונים חצי-שנתיים.
הוראות מרכזיות:
משפיענים שידעו על המימון הישראלי ועל הכוונה המכוונת לארצות הברית נחשבים כסוכנים, הדורשים הגשות אישיות של Short-Form. נראה כי רק המנהל של Bridges Partners, אורי שטיינברג, רשום. משתתפים לא רשומים עשויים להיות לא תואמים. ההתמקדות המחודשת של משרד המשפטים האמריקאי בקמפיינים של השפעה מקוונת (ראו דוחות שנתיים של יחידת FARA 2023–2024) מצביעה על בדיקה פוטנציאלית גם עבור יוצרים קטנים.
הנחיות האישור של FTC (16 C.F.R. Part 255) דורשות גילוי ברור של #ad עבור תוכן בתשלום. השמטה בהודעות פוליטיות מהווה פרקטיקה מטעה לפי סעיף 5 של חוק FTC, החושפת יוצרים או סוכנויות מממנות לצווים וקנסות.
הכנסות מפוסטים ממומנים נחשבות כהכנסה מעבודה עצמית (26 U.S.C. § 1402). תושבי ארצות הברית חייבים לדווח בטופס Schedule C; לא תושבים עשויים להתמודד עם ניכוי של 30% על עבודה שמקורה בארצות הברית. אי-גילוי מסכן קנסות של עד 75% ממס שלא שולם או העמדה לדין פלילי (26 U.S.C. § 7201).
מעבר לחובות החוקיות, תיאום סודי עם מדינה זרה פוגע באותנטיות שבה תלויה כלכלת המשפיענים. עבור יוצרים שהאמינות היא המטבע שלהם, חשיפה ציבורית של תשלומים ממדינות לא מגולים יכולה לסיים קריירה.
תחת כללי FTC ומאמרים 26–39 של DSA של האיחוד האירופי, פלטפורמות גדולות חייבות להבטיח סימון שקוף של חומר ממומן. אם האלגוריתמים של X מקדמים פוסטים פוליטיים לא מגולים, הרגולטורים עשויים לראות בכך סיוע לפרסום מטעה. הפרות של הוראות השקיפות בפרסום או סיכונים מערכתיים של DSA יכולות למשוך קנסות של עד 6% מהמחזור העולמי.
פלטפורמות בדרך כלל פטורות מאחריות FARA כמובילות נייטרליות. עם זאת, עדויות לשיתוף פעולה ישיר - כמו קידום אלגוריתמי שנמכר כחלק מפרויקט אסתר - עשויות לעורר חקירה של משרד המשפטים תחת סעיפי “תעמולה פוליטית” של החוק.
מכיוון שהתשלומים בוצעו מחוץ למערכת מכירות המודעות של X, הם אינם משפיעים על חבות מס החברות. החשיפה טמונה ברגולציה, לא בהכנסות.
פרויקט אסתר ממחיש את ההתכנסות של תעמולה ממלכתית עם שיווק משפיענים. לובי מסורתי הניח גבול גלוי בין ממשלות לאזרחים; המדיה החברתית מוחקת אותו. כאשר מסרים גיאופוליטיים מתחזים לאותנטיות בין עמיתים, השיח הדמוקרטי הופך לבלתי ניתן להבחנה מפרסום ממוקד.
תרופות שנדונות כוללות:
ב-4 באוקטובר 2025, משתמשים הבחינו בביטולים המוניים של תגי אימות כחולים וזהובים מחשבונות שביקרו את המדיניות הישראלית או את גילויי פרויקט אסתר, כולל עיתונאים, אקדמאים וארגונים לא ממשלתיים. לא ניתנה סיבה ציבורית לפעולה זו. זמן קצר לאחר מכן, חשבון האנליטיקה @Uncensored.AI, שבדק את תוכנית המשפיענים ואת המתינות של X, הושעה ללא הודעה מוקדמת. הערה פנימית של עובד שתיארה “בדיקת אכיפת מדיניות” נמשכה לאחר מכן, והעובד דווח כננזף.
למרות שתנאי X מאפשרים הסרת תגים שרירותית, התזמון - על רקע דיון מוגבר על השפעה זרה - הזמין טענות להטיה בנקודת מבט. תחת חוק השירותים הדיגיטליים של האיחוד האירופי, סעיף 34 מחייב פלטפורמות גדולות מאוד להפחית סיכונים מערכתיים כמו דיסאינפורמציה ומתינות מונעת פוליטית. הסרה מתואמת או תגמולית עשויה לעורר בדיקה של הנציבות האירופית. בארצות הברית, פעולות כאלה פותחות מחדש את הדיונים על היקף סעיף 230 והתפקיד הציבורי-מעין של פלטפורמות תקשורת דומיננטיות.
מעבר לחוקים והגשות, עולה שאלה מוסרית עמוקה יותר: מה המשמעות של האמת וההסכמה כאשר השיחה הדמוקרטית נקנית ונמכרת בשקט?
במונחים מוסריים, פרויקט אסתר אינו רק הערת שוליים משפטית; הוא סימפטום של סחף אתי רחב יותר שבו האמת הופכת לסחורה והאמון הדמוקרטי לנכס סחיר.
הגשות FARA של פרויקט אסתר מסמנות ניצחון קטן לשקיפות אך חושפות פערים גדולים באכיפה ובאתיקה. המתווכים נרשמו; המשפיענים היחידים כנראה לא. כל אחד מהם חשוף לסיכונים פוטנציאליים תחת FARA, FTC וחוקי המס, בעוד ש-X Corp מתמודדת עם בדיקה הולכת וגוברת תחת DSA וגינוי ציבורי על תפיסת צנזורה.
עם זאת, ההשלכה החמורה ביותר עשויה להיות מוסרית: שחיקה של האמון הציבורי בדיבור אותנטי. כאשר נרטיבים ממלכתיים רוכשים קולות פרטיים ופלטפורמות שופטות נראות, הגבול בין שכנוע למניפולציה מתמוסס. עדכון חוקים הוא הכרחי; בנייה מחדש של יושרה היא חיונית. עד שהאמת והמימון יתפסו מרחבים נפרדים, השיח הדמוקרטי יישאר בן ערובה למציע הגבוה ביותר.