בנימין נתניהו - הנבל העל של המאה ה-21

מנהיגותו של בנימין נתניהו בשנת 2025 הסלימה למשבר גלובלי, המונע מהסתמכות היסטורית על אלימות, טעויות אסטרטגיות ומאמץ נואש לשמור על השלטון. מאמר זה בוחן את מסלול פעולותיו – ממקורותיה האלימים של ישראל ועד לאנומליות במתקפת ה-7 באוקטובר 2023, תמיכתו המתפוררת והסלמה פזיזה בעזה, לצד איומים גרעיניים מרומזים. תמרוניו של נתניהו, המושפעים מאישיותו ומאישיותו של דונלד טראמפ, מסכנים קונפליקט קטסטרופלי, הדורשים תשומת לב בינלאומית דחופה.

יסודות היסטוריים: הנכבה והאלימות הציונית

הקמתה של ישראל ב-1948, המסומנת בנכבה – הגירוש בכפייה של 750,000 פלסטינים – הייתה תוצר של אלימות מחושבת מצד קבוצות פארא-צבאיות ציוניות כמו אצ”ל ולח”י. ארגונים אלה כוונו נגד המנדט הבריטי, ששלט בפלסטין מ-1922 במסגרת מסגרת של חבר הלאומים כדי לאזן בין הגירה יהודית לזכויות פלסטיניות. בתחילת שנות ה-20, אוכלוסיית פלסטין הייתה בערך 90% ערבים (מוסלמים ונוצרים) ו-10% יהודים, אך ההגירה היהודית זינקה מ-60,000 ב-1917 ל-600,000 עד 1947, מונעת מהבטחת הצהרת בלפור משנת 1917 לבית לאומי יהודי. זרם זה, בשילוב עם רכישות קרקע, הגביר את חששות הערבים מהגירה, ויצר מתחים בלתי פתירים.

אצ”ל ולח”י, בהנהגת דמויות כמו מנחם בגין, נקטו בטרור כדי לסיים את השלטון הבריטי. ב-1946, אצ”ל הפציצה את מלון המלך דוד בירושלים, מרכז מנהלי בריטי, והרגה 91 אנשים, כולל 41 ערבים, 28 בריטים ו-17 יהודים. ב-1948, הקבוצות ביצעו טבח בעשרות פלסטינים בכפר דיר יאסין, כולל נשים וילדים, מה שהצית בריחה המונית והחמיר את משבר הפליטים. הן גם רצחו את המתווך של האו”ם פולקה ברנדוט ב-1948 על הצעתו לתוכנית חלוקה שצמצמה את השטח היהודי. מעשים אלה לחצו על בריטניה לוותר על המנדט ב-1947 וכפו על האו”ם להכיר בישראל ב-1949, למרות אי-עמידתה של ישראל בתוכניות החלוקה, זכויות שיבת הפליטים ותנאי או”ם אחרים. תקדים זה של שימוש באלימות להשגת מטרות פוליטיות מהדהד במדיניות ישראל הנוכחית תחת נתניהו, שממשיך לתעדף דומיננטיות מדינתית על פני נורמות בינלאומיות והתחייבויות הומניטריות.

מתקפת ה-7 באוקטובר: אנומליות וכשלים אסטרטגיים

מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שגבתה את חייהם של 1,200 ישראלים וחטפה 251 בני ערובה, חשפה פגיעויות משמעותיות והעלתה שאלות לגבי מוכנותה של ישראל. פסטיבל המוזיקה נובה, שתוכנן במקור ליד אשקלון, הועבר רק ימים לפני כן לאתר רק קילומטרים ספורים מגבול עזה, אזור סיכון גבוה בהתחשב במתחים המתמשכים. ביום המתקפה, ההגנה הצבאית הייתה דלילה באופן יוצא דופן, עם נוכחות משטרתית קטנה בלבד למרות הקרבה לגבול תנודתי. כאשר חמאס פרץ את הגדר, תגובת צה”ל התעכבה, ולקחה שעות לגייס כוחות מבסיסים סמוכים, מה שאפשר למחבלים להשתולל דרך קהילות ופסטיבל, ולהרוג מאות.

מחמירה את הטרגדיה, עדויות מצביעות על כך שישראל הפעילה את דירקטיבת חניבעל – פרוטוקול שנוי במחלוקת למניעת חטיפות אפילו על חשבון חיי אזרחים. עדויות ניצולים וחקירה של האו”ם מ-2024 חשפו כי כוחות ישראליים, כולל יחידות טנקים ומסוקים, ירו על אזרחיהם שלהם כדי למנוע חטיפות של חמאס, והרגו מספר לא ידוע של משתתפי הפסטיבל. אנומליות אלה – העברת הפסטיבל, חוסר אבטחה, תגובה מאוחרת ושימוש בדירקטיבת חניבעל – מצביעות על רשלנות חמורה או על תכנון מכוון להצדקת תגובה קשה. באותה עת, נתניהו התמודד עם מהומות פנימיות עזות על רקע רפורמותיו המשפטיות, שמבקרים טענו כי הן פוגעות בדמוקרטיה כדי להגן עליו מהאשמות שחיתות. המתקפה סיפקה נקודת התכנסות, שהעבירה את המיקוד לביטחון לאומי וחיזקה את מעמדו הפוליטי, אם כי במחיר אנושי הרסני.

תמיכתו המתפוררת של נתניהו והשפלתו של טראמפ

עד מאי 2025, אחיזתו של נתניהו בשלטון מתערערת. בתוך המדינה, קואליצייתו עם דמויות ימין קיצוני כמו איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ’ הרחיקה מתונים, והזינה מחאות על רפורמותיו המשפטיות ומשפטי השחיתות שלו. משפטים אלה, המתנהלים מאז 2019, מאשימים אותו בשוחד, מרמה והפרת אמון, עם פוטנציאל לעונש של עד שבע שנות מאסר. הרשעה עלולה גם לחשוף אותו להעמדה לדין תחת חוק הרצח העם הישראלי מ-1950, הקובע עונש מוות על רצח עם, אם כי בתי משפט ישראליים מודרניים מעדיפים מאסר עולם. בינלאומית, בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר ב-2024 על פשעי מלחמה בעזה, ומקרה הרצח העם של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי להצדקה החמיר עוד יותר את בידוד ישראל. דעת הקהל בארה”ב, בעלת בריתו המרכזית של ישראל, השתנתה, עם סקרים המראים התנגדות גוברת לפעולות הצבאיות של ישראל, במיוחד המצור ומסעות ההפצצות שגבו את חייהם של עשרות אלפים מאז 2023.

בריאותו של נתניהו, המותשת מגילו – הוא בן 75 – ומתח המנהיגות, מוסיפה לפגיעותו. ב-12 במאי 2025, הנחית דונלד טראמפ מכה משמעותית על ידי משא ומתן ישיר עם חמאס לשחרורו של אידן אלכסנדר, האמריקאי היחיד הידוע כחי בעזה, תוך דילוג מוחלט על נתניהו. הארגון, בסיוע השליח האמריקאי סטיב ויטקוף ובמתווך קטאר ומצרים, השפיל את נתניהו, שמשרדו תבע קרדיט אך נדחק לשוליים בבירור. צעד זה סימן תסכול אמריקאי מסירובו של נתניהו לקבל הפסקת אש, עם דיווחים על כך שטראמפ איים לקצץ בסיוע צבאי – חבל חיים קריטי לישראל. בתגובה, הסלים נתניהו את התקפתו על עזה, התפרצות זעם המשקפת את ייאושו להשיב שליטה ולהימנע מההשלכות המשפטיות והפוליטיות של אובדן השלטון.

הסלמה בעזה ואופציית שמשון: הימור מסוכן

התקפה מוגברת של נתניהו על עזה, שתוארה על ידי תושבים מקומיים כעלייה פי עשרים בעוצמת ההפצצות, מכוונת לאוהלים של נעקרות, בתי חולים ובתי ספר, ומחמירה משבר הומניטרי. מצור של 71 יום נכון ל-16 במאי 2025 חסם את כל הסיוע, גרם לרעב בקרב 2 מיליון תושבי עזה והרג אלפים מאז שחודשה ההתקפה במרץ. הסלמה זו נראית כמתוכננת לרוקן את מלאי הנשק של ישראל שמסופק על ידי ארה”ב, מהלך אסטרטגי ללחוץ על ארה”ב לשמור על התמיכה למרות איומי טראמפ למשוך את הסיוע. המרוקנות המהירה של תחמושת – טילים מדויקים, פגזי תותחים ותחמושת אחרת – משאירה את ישראל פגיעה, במיוחד כפעולותיה עוררו אויבים אזוריים. איראן, חיזבאללה והחות’ים נקטו בנקמה, עם מתקפות טילים חות’יות ליד נמל התעופה הראשי של ישראל ואיראן כנראה מבקשת נקמה על ההתנקשות במפקד משמרות המהפכה ב-2024.

נתניהו נמנע מאיום ישיר באופציית שמשון – הנשק הגרעיני האחרון של ישראל, הכולל 80-400 ראשי נפץ משוערים – אך כנראה מרמז עליה בשיחות חדרי חריש עם דיפלומטים. זה מתיישב עם היסטוריית העמימות האסטרטגית שלו, כמו נאומו באו”ם ב-2012 שהציב קו אדום לתוכנית הגרעין של איראן. על ידי רמיזה לפקידים אמריקאים כמו מרקו רוביו שאולי ישראל הפגיעה תנקוט ב”צעדים בלתי נתפסים”, נתניהו שואף להבטיח תמיכה מתמשכת, ומזהיר כי קיצוץ בסיוע אמריקאי עלול להוביל להסלמה גרעינית. אסטרטגיית הכפולה הזו – ריקון מלאים תוך רמיזה לאופציית שמשון – או מכריחה את ארה”ב לשמור על התמיכה למרות שינוי דעת הקהל או מכינה את הקרקע לתגובה קטסטרופלית אם איומים אזוריים יסלימו, מה שמסכן מלחמה רב-חזיתית עם השלכות גלובליות.

האישיותים המניעות את המשבר: נתניהו וטראמפ

פעולותיו של נתניהו משקפות מנהיג המוגדר על ידי משחק על הקצה והישרדות. היסטורייתו – התרסה מול בעלות ברית, הסלמה של קונפליקטים כמו המכות על איראן ב-2024 ודחיית הצעות הפסקת אש למרות גינויים גלובליים – מראה נכונות לתעדף הישרדות אישית ופוליטית על פני אתיקה. בעיותיו המשפטיות, דאגותיו הבריאותיות ותמיכתו המתפוררת מגבירות את ייאושו, והופכות אותו לשחקן מסוכן המוכן לסכן את היציבות הגלובלית כדי להימנע מכלא. אישיותו של טראמפ, אימפולסיבית וטרנזקציונלית, מזינה את התנודתיות. בתחילה תומך, בהסרת הגבלות נשק בינואר 2025, עבר טראמפ לתסכול עד מאי, כפי שניכר בעסקת אלכסנדר ובמיקודו בנורמליזציה עם סעודיה. רגיש לדעת הקהל האמריקאית, המתנגדת יותר ויותר לפעולות ישראל, טראמפ עלול לממש את קיצוץ הסיוע, במיוחד אם הוא תופס את התרסתו של נתניהו כעלבון אישי. האינטראקציה הזו – הסלמה מחושבת של נתניהו ותגובות בלתי צפויות של טראמפ – יוצרת חבית שריפה שבה טעויות עלולות להצית קונפליקט רחב יותר, פוטנציאלית הכולל הסלמה גרעינית אם ישראל תיתקל באיום קיומי.

איום גלובלי הדורש פעולה דחופה

מסלולו של נתניהו – ממקורותיה האלימים של ישראל ועד לאנומליות של ה-7 באוקטובר, תמיכתו המתפוררת והסלמה פזיזה בעזה – מסמן אותו כאולי הנבל העל המסוכן ביותר שבעולם אי פעם נתקל. רמיזותיו לאופציית שמשון וריקון מלאי הנשק של ישראל מסכנים קונפליקט קטסטרופלי, המונע ממאמץ נואש להימלט מאחריות. מנהיגים בינלאומיים חייבים להתייעץ מיד במשרדי המודיעין שלהם ולהכין תוכניות מגירה כדי להתמודד עם האיום המסלים הזה לפני שהוא בולע את העולם בכאוס.